LET MY PEOPLE GO
Lesson plans and activities for educators about the Soviet Jewry Struggle, Refuseniks and Prisoners of Zion 1948-1991
.jpg)
.jpg)
Nativ organization was established in 1952 at the initiative of the then Prime Minister, David Ben-Gurion, in order to preserve the connection between the State of Israel and the Jews in the Diaspora. Over the years, Nativ has worked in various ways to strengthen the ties of the Jews with the State of Israel and helped them emmigrate from the countries in which they operated.
From its inception until the early 1990s, Netiv worked, among other things, for the aliyah of the Jews of the Soviet Union and Eastern Europe, while conducting an international struggle for this purpose and with moral and economic assistance to their aliyah activists.
בפתיחת הכנס, בירכה ראש נתיב, הגב' נטע בריסקין-פלג את המתכנסים. בנאום מלא הרגש שלה, הובע חשש מפני המשך הפעולות הצבאיות באוקראינה ומה שעלול לבוא בעקבותיה, "חיינו בעידן מדהים ונכנסנו לעידן של מלחמות. אנו חוגגים כעת את חג החנוכה וזקוקים מאוד לנסים." נטע בריסקין-פלג סיפרה על פעילות "נתיב" לאחר פלישתה של רוסיה לאוקראינה, כאשר מדינת ישראל שוב מתמודדת עם גל עלייה חסר תקדים.
בין הדוברים והמשתתפים בכנס היה עו"ד שמואל שנהר, שכיהן בעבר בתפקיד סגן ראש נתיב והמשנה למנכ"ל משרד הקליטה וכן שליח "נתיב" בבריטניה ובארה"ב. בהרצאת הפתיחה תיאר שנהר את תולדות הארגון מרגע הקמתו ועד תחילת שנות התשעים של המאה העשרים, כאשר נפתחו השערים. לדבריו, דוד בן גוריון היה מודע לפוטנציאל העצום של יהודי ברית המועצות ונתן אור ירוק להקמת ארגון מיוחד, שיטפל ביהודים בארצות מצוקה. מספר רב של אישים בולטים עמדו מאחורי הקמת "נתיב" ונשלחו על ידיו לברית המועצות כדי לספר ליהודים על ישראל. הם הביאו עמם ספרים וחומרים נוספים. יש להזכיר את שמות השליחים אשר פעלו בשנים הללו: אברהם אגמון, אריה (לובה) אליאב, יעקב שרת (בנו של משה שרת), דוד ברטוב ועוד. באותן שנים היה זה צורך דחוף, כי המשטר הקומוניסטי, שאסר כל פעילות יהודית-לאומית, גרם למעשה לניתוק הקשר של היהודים עם המסורת, ההיסטוריה והתרבות הלאומית. מאבק זה עורר את זהותם הלאומית של יהודי ברית המועצות ומזרח אירופה. יתרה מכך, הדבר תרם להתעוררות הזהות הלאומית גם בקרב יהודי המערב. לדברי שנהר, "כמעט ארבעים שנה חלפו מאז שנוצרה ההזדמנות ליותר ממיליון יהודי ברית המועצות לעלות לישראל. הם הצטרפו ל-165,000 שכבר היו בישראל משנות ה-70. יחד הם יצרו את אותה מאסה קריטית ששינתה את פניה של המדינה ועוד תשנה אותה בעתיד". שנהר הדגיש כי "נתיב" פעל בשני כיוונים, בסתר בברה"מ ובגוש הסובייטי ובגלוי במערב, תוך עידוד המאבק הבינלאומי למען יציאת יהודי בריה"מ ומזרח אירופה.
מושב 1: בראשית הדרך
פרופ' יעקב רואי, פרופסור-אמריטוס מאוניברסיטת תל אביב, שיתף את זיכרונותיו מהעבודה המשותפת עם ראש "נתיב" הראשון שאול אביגור. כמו כן, סיפר פרופ' רואי על קשריו ופגישותיו עם יהודי ברית המועצות במהלך ביקורו במוסקבה, לנינגרד (כיום סנקט פטרסבורג) וקייב בשנת 1979. "הגעתי לשם במסגרת משלחת מדענים, היינו בערך עשרים אנשים. בשבת בבוקר נכנסנו לבית הכנסת במוסקבה, אולי היו שם כ-400 יהודים, זה היה מדהים. הם דיברו יידיש ועברית, הקיפו אותנו, עשינו קידוש, שרנו ביחד את השיר "גשר צר מאוד" הם בכו. אני זוכר בחור צעיר עם כיפה סרוגה בצבע אדום, הוא לוקח אותי לאולפן עברית. הלכנו ברחובות מוסקבה, שנינו חובשי כיפות, ודיברנו עברית ואני חשבתי שהגיעו ימי המשיח. ממש ככה ובאותו רגע החלטתי שאני חייב לכתוב על המאבק של יהודי בריה"מ. אותו בחור לאחר מספר עשורים הפך להיות יו"ר הכנסת. זה היה יולי אדלשטיין."
**
הרצאתו של שגריר ישראל בפולין, ד"ר יעקב ליבנה הוקדשה למקומם של יהודי ברית המועצות ביחסים בין ברה"מ לישראל בעשור הראשון לאחר הכרזת העצמאות. לדבריו, מנהיגי שתי המדינות היו מודעים למצוקתם של היהודים בתקופה שבה התגלגלה המערכה האנטישמית נגד הקוסמופוליטיים והתרחשה "עלילת הרופאים" הידועה. למרות רצונה העז של ישראל שהיהודים יעלו ארצה, העדיפה ירושלים שלא להתערב ישירות בענייניה הפנימיים של ברית המועצות. מוסקבה, בתורה, השתמשה ביהודי ברית המועצות ככלי לחץ על ישראל. כתוצאה מכך הפכו היהודים למעין קלף מיקוח במשחקים הפוליטיים של ההנהגה הסובייטית.
**
בהרצאתו של ד"ר נתי קנטורוביץ', (אגף מידע ומחקר של "נתיב") דובר על היווצרותו של "נתיב" כמוסד ממלכתי לעלייה ועל הנסיבות שליוו תהליך זה. תקופת סוף שנות ה-40 של המאה הקודמת סומנה כתחילת המלחמה הקרה והידוק הדיכוי בברית המועצות, כולל הגברת האנטישמיות והלחץ על יהודים. ישראל, בתורה, עשתה מאמצים לארגון עלייה. לאחר פתיחת ארכיוני הקג"ב באוקראינה, התברר שהסובייטים היו מודעים היטב לעבודתם של ארגונים ישראלים. הם העלימו עין מפעילותם בחו"ל, אך עקבו אחר כל פעילות בגבולות ברית המועצות. ד"ר קנטורוביץ' הזכיר את נאומו המפורסם של דוד בן-גוריון בקיבוץ אפיקים ב-21 במאי 1950, שהיווה נקודת מפנה בהחלטת ההנהגה הישראלית לקדם את יכולתם של יהודי ברית המועצות לעלות לישראל ובהמשך ליצור מבנה ממלכתי שיפעל למען היהודים ברחבי העולם. נוסף על שאול אביגור, עמדו בראשית הארגון ישעיהו (שייקה) דן וראובן שילוח. הם היו אלה שפנו לבן-גוריון בהצעה להקים מוסד ממלכתי לארגון העלייה. ד"ר קנטורוביץ תיאר בהרצאתו את השלבים שהובילו להיווסדות "נתיב".
**
ד"ר מרים גרובמן דיברה על מסמכים ארכיוניים, ביניהם נדירים, שנאספו בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי ונגישים לקהל הרחב. היא כינתה אותם "הצלה רוחנית" שכן מדובר בזכרם של דורות של יהודים ששאפו להגיע לישראל, למרות המכשולים שהציבו בפניהם שלטונות מדינות הגוש הסובייטי. ד"ר גרובמן מנתה את האוספים שמצאים בארכיון, המונים לדבריה מאות אלפי פריטים: אוסף של תנועת יהודי ברה"מ לשנים (1967-1989) של אבא טרטוטה, ארכיון "הוועד" (פדרציית הקהילות היהודיות ברוסיה), אוסף מסמכים שהועברו על ידי "קבוצת ה-35" הבריטית, ואוספים פרטיים נוספים, ביניהם אוסף של פרופסור יעקוב רואי, שכולל את הארכיון אישי שלו. אוספים אלה כוללים מסמכים, ספרי Samizdat, הקלטות וצילומים, שצולמו על ידי יהודי ברית המועצות. האוסף העשיר ביותר של צילומים הינו אוסף של יוסף שניידר, תושב ריגה. ד"ר גרובמן היא גם אוצרת התערוכה המוקדשת לתולדות 70 שנות נתיב, בה נעשה שימוש בחומרים ארכיוניים. מקום נפרד שייך לאוסף החפצים של מה שהיה פעם "המרכז לתיעוד יהדות מזרח אירופה" – מסגרת אקדמית שאצרה בתוכה פריטים הקשורים להיסטוריה היהודית במדינות הגוש הקומוניסטי, ששליחי "נתיב" הצליחו לאתר ולביא לישראל.
מושב 2: המאבק הפנימי בישראל והקשר עם פעילים מאחורי מסך הברזל
מושב מסכם של יומו הראשון של הכנס הוקדש לנושא היחסים בין ישראל ויהדות ברית המועצות בתקופת "מסך הברזל". למרות היעדר יחסים דיפלומטיים ותעמולה אנטי-ישראלית קשוחה, קשרים אלו לא נקטעו, ולכן "מסך הברזל", כפי שציין אחד הנוכחים בכנס, היה דומה יותר לגבינה שוויצרית.
ד"ר מיכאל בייזר מהאוניברסיטה העברית התייחס בהרצאתו ל"מפעל העברת החבילות", שבוצע על ידי "נתיב" בשיתוף הפעולה עם ארגון הג'וינט. חבילות מטעם הג'וינט נמסרו ברחבי מזרח אירופה, כאשר חלקן של החבילות ליהודי ברית המועצות הסתכם ב-14% בלבד, בעוד שחלקם של יהודי ברית המועצות בכל הגוש הסוציאליסטי הגיע ל-80%. הדבר נבע מכמה סיבות, ביניהן ניתוק של יהודי ברית המועצות מישראל, היעדר מידע על מקומות מגוריהם, מורכבות המסירה וסיבות רבות נוספות. המצב השתנה לקראת סוף שנות ה-80 כאשר יותר ויותר חבילות החלו להגיע לערים שנותב ברה"מ. לכך, לדברי ד"ר בייזר, בנוסף ליתרונות הברורים, הייתה השפעה שלילית. רבים מיהודי ברית המועצות היו כל כך רגילים לחיות מתרומות ישראליות, עד שלאחר העלייה לא הצליחו למצוא את עצמם בשוק העבודה בישראל.
**
איליה וובשין מאוניברסיטת חיפה סיפר על קשריהם של פעילים יהודים מברית המועצות עם ישראל בתקופה של שנות ה-60 ועד שנות ה-80. מחקרו מבוסס על יותר ממאתיים ראיונות אישיים עם פעילים. קשרים אלו התבטאו לא רק בתמיכה פוליטית ומוסרית, אלא גם במשלוחים של חומרים ללימוד עברית, ספרים על מסורת ודת יהודית וסיוע בארגון חגים יהודיים. אירועים אלו התרחשו בדירות פרטיות של פעילים, מחוץ לעיר בזמן פיקניקים, ותוך מעקב תמידי של השירותים החשאיים הסובייטים, שעקבו אחרי הפעילים ומדי פעם השתמשו בשיטות שונות של לחץ, סחיטה ואיומים נגדם. למרות זאת, קשרים אלה נמשכו, ופעילים יהודים הפכו ליותר ויותר קולניים בזירה הבינלאומית.
**
הרצאתו של ד"ר אלכס ולדמן התרכזה בתפיסת יהודי ברה"מ על ידי אנשים שהגיעו לברית-המועצות עפ"י בקשת ישראל ו"נתיב": כל אחד תודרך על ידי "נתיב" לפני נסיעתו בתקופה שלפני ניתוק יחסים הדיפלומטיים בשנת 1967. ד"ר ולדמן ציטט קטעים מזיכרונותיהם של ליובה אליאב, נתן שחם ואלי ויזל, שגילו במפתיע את יהודי ברה"מ, שלמרות עשרות שנות איסור של כל פעילות לאומית והרס המסורת היהודית, הצליחו לשמור על זהותם והמשיכו לחוש קשר רוחני לישראל.
היום השני של הכנס - 22.12.22 -אונברסיטת תל אביב
מושב 3: הטמעת מורשת המאבק למערכת החינוך בישראל
בפתיחת יומו השני של הכנס, נידונה הוראת מורשת יהודי ברה"מ ומזרח אירופה והמאבק הממוסד לעלייתם, במערכת החינוך בישראל. ד"ר אורנה כץ-אתר ומירב בראוטבר-פסט ממשרד החינוך הציגו את הנושא בהרחבה, תוך התייחסות לתוכן הלימודי ולמידע העומד לרשות צוותי ההוראה והתלמידים. הוצג גם הפורטל החינוכי "שלח את עמי" nativ-education.org.il שנוצר ביוזמתו של "נתיב" על-ידי ענת זלמנסון-קוזניצוב, בתם של אסירי ציון סילווה זלמנסון ואדוארד קוזניצוב, משתתפי "מבצע חתונה" הידוע. לפני מספר שנים צילמה ענת סרט תיעודי "מבצע חתונה", המציג את הסיפור המקורי של חטיפת המטוס, בו השתתפו הוריה. בתהליך יצירת הסרט ענת חקרה והשתמשה חומר רב ששימש בסיס ליצירת הפורטל. הפורטל כולל בין היתר, כ-40 מערכי שיעור וחומר חינוכי לכל שכבות גיל בבית הספר. החומר כולל מסמכים, סרטונים, תצלומים, עדויות של פעילים ועוד. הפורטל מיועד למורים אך היינו פתוח לגישה עבור כל המעוניין להכיר את החומרים המוצגים בו. לדברי ד"ר אורנה כץ-אתר, ההיסטוריה של יהודי ברית המועצות ומזרח אירופה נכללת כחלק מלימודי ליבה בהיסטוריה כללית. עם זאת, היא מאמינה שכדאי להקדיש תשומת לב רבה יותר לנושא זה, קיימות הזדמנויות נוספות לחקור, כאשר תלמידים יכולים להכין עבודה עצמאית במסגרת קורס אישי.
מושב 4: המאבק על דעת קהל עולמית וגיוס תמיכה מדינית
פרופסור אמריטוס באוניברסיטה בן-גוריון בנגב, פרד לאזין, התייחס בהרצאתו למצב הפרדוקסלי של אמצע שנות ה-70, כאשר ישראל נלחמה במאבק נואש לקדם עלייה, בעוד שרבים מקרב יהודי ברית המועצות, לאחר שהשיגו את האפשרות לצאת, היגרו דווקא לארה"ב, קנדה ואוסטרליה. דיכוטומיה זאת הייתה תוצר של מאבק בין אינטרסים שונים: מצד אחד הנהגה בישראל ומצד שני ארגונים דוגמת HIAS (האגודה לסיוע למהגרים יהודיים) המעוניין לקלוט יהודים ביבשת צפון אמריקה. גורם נוסף שהתעניין ביציאת יהודי ברה"מ לא לישראל, הייתה הקהילה החרדית של חסידי סאטמר בארה"ב, שגם היא פעלה להפנות את זרם ההגירה היהודית לארצות הברית ולא לישראל. בין הסיבות לבחירה המועדפת של ארצות הברית היו: רמת חיים גבוהה יותר, חוסר רצון לשרת בצבא, פחד ממלחמה, שהתגבר במיוחד לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973. המצב החל להשתנות לקראת סוף שנות ה-80, וזאת בשל לחץ מישראל, ובמידה רבה יותר אפילו כתוצאה מלחצים בתוך הקהילה היהודית בארצות הברית עצמה, שם נוצר חשש מפני הגעה משמעותית של יהודים. נקודת המפנה הגיעה בנובמבר 1989, כאשר רק מכסה מוגבלת של פליטים ואלו שהגיעו במסגרת איחוד משפחות יכלו להגר לארה"ב. בישראל הוצגו אז חששות שכתוצאה מ"סגירת אמריקה" תהיה בפועל הפסקה של יציאת יהודים מברית המועצות. אולם קרה תהליך הפוך, ובשנה שלאחר מכן עלו לישראל כ-180,000 איש.
**
הרצאתו של פרופסור אלי לדרהנדלר הוקדשה למאבק למען יהודי ברה"מ בצפון אמריקה והתמקדה בסתירה בין תפיסת זכויות האדם, כולל הזכות לעזוב בחופשיות את ארצו ולהגר למדינה אחרת, לבין הניסיונות להגביל את זרם ההגירה. שיח דומה התעורר בשנות השמונים כאשר חלק ניכר מהיהודים בחרו להגר לארצות הברית. פרופסור לדרהנדלר התייחס גם להיווצרותה של התנועה חברתית בארה"ב למען יציאת יהודי ברית המועצות, בעיקר בני נוער, "אני עצמי, כנער בן 14 הפגנתי מול הקונסוליה הסובייטית בניו יורק", סיפר.
**
ד"ר ליאון גרשוביץ' תיאר את תולדות המאבק הציבורי למען יהודי ברית המועצות בבריטניה מסוף שנות השישים ועד סוף שנות השמונים של המאה העשרים. תשומת לב מיוחדת הוענקה לפרדיגמה הקיימת בשיח המדעי המודרני, שלפיה במהלך המאבק על יהודי ברית המועצות נוצר קונפליקט מסוים בין הגישה, הדוגלת במאמצים דיפלומטיים סמויים, לבין פעילות ציבורית, המלווה בהופעות פומביות. הוא תיאר בפירוט את פעילותה של "קבוצת ה-35", שנוצרה ביוזמת שליח "נתיב" בלונדון, יצחק (איז'ו) רגר, ופעלה בבריטניה מאז תחילת שנות השבעים. ההיסטוריה של התנועה הזאת היא אחד העמודים הבולטים והצבעוניים ביותר של המאבק המערבי למען יהודי ברה"מ. "קבוצת ה-35" היא תנועה של עקרות בית בריטיות בנות 35, שבתחילת דרכה כללה 35 חברות. הפעילות הציבורית של התנועה החלה ב-1971 כתגובה למקרה של רייזה פלטניק, ספרנית מאודסה, בת ה-35, שנעצרה ונשפטה על ידי השלטון הסובייטי בשל פעילות ציונית. הגימיק הזה סביב המספר 35 שהגה רגר, לא זו בלבד שהעניק שם לחבורה, אלא יצר את אחת התנועות המשמעותיות ביותר במערב שנלחמו למען יהודי ברית-המועצות. ההופעות הפומביות של הקבוצה משכו את תשומת הלב של הציבור והעיתונות. ביניהן, ידועה הצעדה הפומבית של 3,000 אנשים בכיכר טרפלגר. עצרות המחאה וההפגנות התקיימו במהלך הופעות של רקדני "בולשוי", הגעת משלחות מברית המועצות, כנסים בינלאומיים בנושא זכויות אדם ועוד.
מושב 5: המאבק למען יהודי מזרח אירופה
מושב נפרד הוקדש לפעילות "נתיב" שנועדה לסייע ליהודי הגוש המזרח אירופי. פרופסור מרקוס זילבר (אוניברסיטת חיפה) התמקד בדינמיקה של היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לבין פולין בשנות ה-50 וה-60. לדבריו, היחסים שהחלו לאחר 1948 היו חמים יחסית והידרדרו בהדרגה. באשר לשאלת עליית יהודי פולין, המצב הוא כדלקמן: פולין, למרות היותה חלק מהגוש הסוציאליסטי, לא תמיד צידדה במדיניות ברה"מ, בנושא הלאומים, שכן היא עצמה הייתה מעוניינת ביצירת מדינה לאומית ולא התערבה בעשייה דומה של מדינת ישראל.
**
היסטוריון צבאי, אל"מ במיל' ד"ר בני מיכלסון, סיפר על עלייתם של יהודי רומניה לארץ ישראל בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה ובמיוחד לאחר קום המדינה. גם פרשה מיוחדת זאת הובלה בחשאיות על ידי "נתיב". "זהו פרק מיוחד בהיסטוריה. יהודי רומניה מצאו את עצמם במצב ייחודי: בתקופת השואה, מחציתם הצליחו לשרוד למרות היותה של רומניה בעלת בריתה של גרמניה. מאוחר יותר, לאורך ההיסטוריה של רומניה שלאחר המלחמה, התקיימה עבודה חשאית כאשר דמויות המפתח בעבודה זאת בצד הישראלי היו ישעיהו (שייקה) דן ושאול אביגור, תחילה במסגרת המוסד לעלייה ב' ולאר מכן במסגרת "נתיב". ספינות רבות הפליגו בין קונסטנצה ברומניה לבין חיפה בישראל והובילו אלפים רבים של יהודים. עם השנים, הסחר ביהודים נמשך. כך, היו גם "עסקאות" שבמסגרתן יהודים הוחלפו בנפט, עופות, חזירים ופרות. מאוחר יותר, עם עלייתו לשלטון של צ'אושסקו, החל עידן "מכירת" היהודים במזומן. "נתיב" לקח חלק פעיל בכך. הייחוד של כל הסיפור הזה, לפי ד"ר מיכלסון, טמון בכך שלמעשה, מבצעי יציאת יהודי שנוהלו באופן ישיר על-ידי "נתיב" היו תוצאה של עסקת חליפין מסחרית לכל דבר ועניין. "אני, יליד רומניה, הגעתי לישראל בגיל שנתיים באחת מאותן הספינות, אני מלא גאווה מכך שבזכות כל המאמצים הללו 450,000 יהודי רומניה, אשר שרדו את השואה, הצליחו לעלות לארץ ישראל".
מושב 6: "הריגול התעמולתי" - המאבק בעיני גורמי הביטוחון במזרח אירופה
נושאי המושב האחרון היו קשורים לתפיסה של השלטונות הסובייטיים וביניהם גם השירותים החשאיים את פעילותה של מדינת ישראל בקרב קהילות יהודיות בברה"מ. כיצד הם הגיבו להתעוררות והיווצרות של תודעה עצמית לאומית ובאילו שיטות השתמשו כדי להתמודד עם עבודתם של שליחים ישראלים ופעילותם של פעילים יהודים.
ד"ר בוריס מורוזוב (אוניברסיטת תל אביב) ביסס את הרצאתו על מסמכים מהארכיונים הרשמיים של ישראל ורוסיה. הוא התמקד במאבק הדיפלומטיה הישראלית לעלייה עד 1967 והתייחס לתפיסת הפעילות הישראלית בברית המועצות. בנוסף, התייחס ד"ר מורוזוב לפרסום הקרוב של סדרת המסמכים השנייה על יחסי ישראל-ברה"מ בין השנים 1954-1967 בו יוצגו לראשונה גם מסמכים ארכיוניים של "נתיב".
**
ד"ר שמואל ברנאי (האוניברסיטה העברית בירושלים) הסתמך במחקריו על מסמכי הקג"ב אשר התגלו לאחרונה. בדבריו התמקד בעיקר ביחסו האמביוולנטי של המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב ל"שאלה היהודית". מצד אחד, חרושצ'וב עבד זה לצד זה עם יהודים רבים לאורך הקריירה שלו, רבים מהם אף היו חבריו. לעומת זאת, ביחסים בין עמי ברית המועצות, דבק המזכ"ל בפרדיגמה של "האח הגדול" שכול ה"עמים הקטנים" כולל היהודים נשמעים לו. לדברי החוקר, דעותיו של חרושצ'וב על "השאלה היהודית" תרמה - במישרין ובעקיפין - לגיבוש המדיניות הממלכתית האנטישמית.
**
על מצבתו של ראש "נתיב" הראשון שאול אביגור חקוקות המילים: "עלום ונוכח בכל". ניתן לייחס את המוטו הזה במלואו לפעילות "נתיב" במשך 70 שנות קיומה.